אולי יש עדיין אנשים שחושבים שהעבודה האידיאלית היא לקבל מקסימום שכר ולהוציא מינימום מאמץ.
כמובן, שכר גבוה תמיד מבורך, אך בשוק העבודה המודרני,
מינימום מאמץ עלול להוות מתכונת לתקיעות בקריירה.
לא פראייר במקום עבודה
היום, כאשר 'קביעות' בעבודה לרוב איננה ריאלית,
על העובד תמיד לחשוב על העבודה הבאה שלו, דבר שהופך אותו ל"מחפש העבודה המתמיד."
כוונתי היא שעל העובד לקחת אחריות על המשך הקריירה,
להתעדכן על מהן המיומנויות הדרושות כיום בתחומו ומי הם המעסיקים המובילים הרלוונטיים לעיסוקו.
כמו כן, מעסיקים היום מחפשים אנשי מקצוע רב-תכליתיים, שיכולים לבצע משימות מגוונות,
ולא רק מיומנות ספציפית.
על כן, על העובד היום לראות בעבודתו הנוכחית כ"הזדמנות!"
זו הזדמנות להיחשף למשימות ופרויקטים שישדרגו את ארגז הכלים המקצועיים שלו,
דבר שיעשה אותו יותר אטרקטיבי למעסיק הבא. לכן,
אפשר לטעון שכאשר העובד מבקש או מתנדב לבצע משימות שלאו דווקא כרוכות בתפקידו השגרתי
וללא תמורה נוספת, הוא למעשה 'מנצל' את מעסיקו כדי להעשיר את עצמו בניסיון במיומנויות.
לכן, התנהגות כזאת היום (מאמצים מעל ומעבר בעבודה) כבר לא נחשבת ל'פראייריות.'
בעיניי, עיקרון זה הוא נכון לכל האוכלוסייה העובדת, אך יש בו ערך מוסף דווקא לעובד המבוגר.
אפילו אנשי מקצוע המוכשרים ביותר חייבים להראות למעסיקים פוטנציאליים
שהם רכשו מיומנויות חדשות בעת האחרונה והשתתפו בפרויקטים בנושאים חדשניים.
זאת, במקום להישען על הישגיהם החיוביים מלפני 15-20 שנים.
כאמור, מעסיקים בד"כ מעוניינים במקסימום תפוקה "מחר בבוקר" עם מינימום הדרכה מצדם.
גם במקומות שכן נותנים הדרכה לעובדיהם,
חשוב למועמד להראות שאינו נרתע מלימוד דברים חדשים – דבר שרצוי שיתבטא גם בקורות חיים
וגם בריאיון לקבלת עבודה.
לא פראייר בהתנדבות
ידוע לנו שהתנדבות עשויה לתרום משמעותית לאדם, הן במישור האישי והן במישור התעסוקתי.
במישור האישי: בין היתרונות במישור האישי (יחסית לאוכלוסייה שאיננה מתנדבת, עפ"י מחקרים):
מתנדבים זוכים לבריאות משופרת.
מתנדבים זוכים לאריכות ימים.
מתנדבים מדווחים יותר על תחושת האושר בחיים.
מתנדבים מתאפיינים ברמה גבוהה יותר של אמפתיה.
מתנדבים נהנים מסיכוי מופחת לסבול מדיכאון בגילאים מתקדמים.
מתנדבים מדווחים על חיי משפחה תקינים יותר.
אף שקיימת תופעה של שחיקה מהתנדבות (כ-10%),
ההתנדבות עשויה להוות אנטידוֹט (תרופה) נגד שחיקה בעבודה של הפרט.
למשל, אחד הגורמים לשחיקה בעבודה הוא חוסר הערכה מהממונה ואף מהעמיתים.
מקומות התנדבות רבים עשויים להעניק תחושה של הערכה למעשי המתנדב
מטעם הארגון ו/או הפרט שנהנה מתרומתו.
מחקרים מראים שחברות גדולות שמשלבות שעות התנדבות בקרב עובדיהן
תורמות לשיפור בשביעות רצון
העובד מחיי עבודה שלו, במיוחד בקרב נשים.
ממצא מסקרן נוסף, מאוניברסיטת פנסילבניה,
הוא שתרומת זמנך במסגרת התנדבותית עשויה להעניק לך
תחושה שיש יותר זמן שעומד לרשותך.
בין ההסברים הוא שהאדם מרגיש שהספיק לבצע משימה קונקרטית,
דווקא לטובת מישהו אחר,
דבר שמעניק תחושת מסוגלות עצמית.
יש להניח שהבניית היום כדי לאפשר שעות התנדבות תורמת לניהול זמן יעיל יותר.
במישור התעסוקתי:
התנדבות עשויה להעשיר את האדם בפיתוח מיומנויות שלא נדרשו ממנו בחיי עבודה.
מאפשרת גישוש במתכונות תעסוקתיות פחות מוכרות לו,
כגון מעבר ממגזר עסקי למגזר הציבורי או למגזר השלישי.
מאפשרת שכלול מיומנויות תעסוקתיות שעשויות להיות רלוונטיות למשרה הבאה,
דבר שרצוי שיתבטא גם במסמך קורות חיים.
יוצקת תוכן משמעותי בתקופת חיפוש עבודה
ושומר על מיומנויות עבודה כלליות.
חושפת את המתנדב לעמיתים חדשים שלרוב מתעניינים כמוהו בתחום מסוים
ומאפשרת הרחבת רשת הקשרים (networking) שלו, לטובת מציאת עבודה.
בסקר שכלל מעל 200 מעסיקים אמריקאים,
דוּוח שאנשי משאבי אנוש מעריכים מועמדים (מכל הגילאים)
שמראים השקעה התנדבותית,
כי הניסיון עשוי לשקף תכונות 'רכות' חשובות, כגון:
התמדה ומכוונות לתוצאה.
יכולת ליזום ולתפקד בתנאי עמימות.
רצון ויכולת להשפיע על הסביבה ולטייב אותה.
יכולת לתפקד כאיש צוות המחויב ליטול חלק בפרויקטים ארגוניים.
בעל רמה גבוהה של מוטיבציה לעבוד ולהתקדם בתחום מקצועי מסוים.
בעל ערכים אנטרינזיים ולא מכור לרעיון של time is money.
אחת האמירות השגורות בקרב פעילי עמותת 50 פלוס מינוס היא: "התנדבות כמנוף לתעסוקה."
אין ספק שלאמירה זו יש ביסוס משכנע.
לסיכום, העשייה והנתינה מעבר לנדרש אולי פעם היו נחשבות כ"פראייריות",
אך כיום היתרונות והרווחים המוסבים לעובד חרוץ ולמתנדב הם ברורים מעליהם.
לכן, אותו "פראייר" מהעבר, היום הוא פשוט חכם.
[השימוש במין זכר הוא לנוחיות בלבד, כאשר הכוונה תמיד תהיה לשני המינים.