מצב עבודה הוא מצב רצוי לרוב בני האדם ועוזר להם למצוא פרנסה ולא פחות מכך גם מהווה בסיס לבריאות הנפשית וכלי ליכולת לבטא את עצמם בעולם.
לכן, מטבע הדברים, מצב אבטלה גורם להפרת האיזון הכלכלי והנפשי והתגובות בהתאם.
לעתים האדם העובד נאלץ לעזוב את מקום עבודתו בגלל סיבות שונות, כולל פיטורין, ולחוות תקופה של אבטלה. לעתים העזיבה היא מרצון ולעיתים העזיבה כפויה עליו.
בואו נדבר על תגובות אפשריות למצב האבטלה, בעיקר בתקופה הראשונה לאחר עזיבת מקום העבודה.
נדבר תחילה על שני הקצוות של טווח התגובות האפשריות ולאחר מכן על מה שביניהם.
במצב כפוי עלולות להופיע תגובות שונות, התנהגותיות ורגשיות. בקצה האחד נמצא תגובות נסגניות בתחילת הדרך ובקצה האחר נמצא תגובות מתמודדות ופעילות כבר מן ההתחלה.
תגובות נסגניות כאשר העובד נאלץ לעזוב, שלא מרצונו, עלולות להופיע תגובות נסגניות שפוגעות באיזון הנפשי. אלה עלולות לכלול תחושת דכדוך, ניתוק קשרים עם אחרים, הסתגרות והתכנסות עצמית, איבוד תיאבון, תחושה של התרופפות השרירים, ירידה בריכוז ובסבלנות וירידה בפעילות באופן כללי. במצב רגשי הנ"ל המובטל יתקשה לעיתים לקום בבוקר, לא יענה לטלפונים, יתקשה לחשוב באופן פעיל ורציונאלי על חיפוש עבודה, הוא יתקשה לשמור על קשר תקין ורגוע עם בני ביתו, סף הכעס שלו יהיה נמוך והוא יטה להגיב ברוגז לכל גירוי. הוא ירבה לרצות לישון ולהתנתק מהעולם ובראשו תרוצנה מחשבות על עצמו ומצבו כגון: "עד כמה אני טיפש שהבאתי על עצמי את המצב הזה", "עד כמה אני חסר יכולת", "מה יחשבו עליו אחרים", "איך אופיע בחברה הסובבת אותי", "מה יהיה אתי מהיום והלאה" וכד'. כמו כן עלולים להופיע רגשות של כעס, האשמה עצמית, עצב ושל חוסר תקווה.
תגובות של התמודדות, ראית המצב כאתגר לעומת תגובות ה"ירידה" והנסיגה, שהוזכרו בקטע הקודם, אנו מכירים גם תגובות מסוג אחר כבר מן ההתחלה, אלו תגובות של "לחימה" וראית אתגר במצב החדש. תגובות אלו מאופיינות בתחושת עוררות, פעילות והתמודדות פעילה לקראת שינוי המצב והשבת האיזון הנפשי למקומו. במצב תגובות זה המובטל "לוקח את עצמו בידיים" כבר מן היום הראשון. הוא ירגיש שהוא מתמלא באנרגיה בונה ויפעל לחיפוש עבודה חדשה.
בין שני הקצוות הנ"ל נוכל למצוא על הרצף סוגים שונים של תגובות בשילובים שונים בין נסיגה לפעילות.
יש לציין שני גורמים חשובים לתשומת לב:
התגובות השונות הן מאוד אינדיבידואליות וקשורות לאישיותו של המובטל, לרקע האישי והתעסוקתי שלו, לציפיות שלו מעצמו, לתמיכה הסביבתית-משפחתית שהוא מקבל, למצבו הכלכלי וכד'.
התגובות אינן סטטיות ונבחין בתגובות שונות בשלבים השונים של מצב האבטלה.
גם כשאנו מדברים על התגובות הנסגניות נבחין בין עוצמה רבה יחסית בתחילת תקופת האבטלה לבין ירידה בעוצמת הדכדוך והבלבול לאחר זמן (שעלול להמשך מספר שבועות או לפעמים יותר), תלוי בתמיכה שהמובטל מקבל ובהפחתה הספונטנית של התגובות הנסגניות.
השלב הראשון של מצב האבטלה עלול להיות קשה והדבר די מובן על רקע הצורך הבסיסי של האדם למסגרת ולתחושת איזון נפשי.
מצב האבטלה עלול להביא תגובות שהמובטל לא צופה ולא מכיר בעצמו והן עלולות ליצור תחושת בלבול וחוסר שליטה. כל זמן שהאדם עובד הוא מצליח להתפרנס, מספק את הצורך שלו לביטוי עצמי ו"מתגלגל" עם החיים בהרגשת שביעות רצון יחסית. כשהוא מאבד את המסגרת, שלא מרצונו, עלולה להופיע תחושת חוסר אונים, במיוחד אם זאת לו הפעם הראשונה שבה הוא מתנסה בחוויה מסוג זה.
כמובן שמצב חדש ולא צפוי, או שאינו מוכר, שגורם סבל לאדם, יוצר תחושת פחד ותחושה של חוסר שליטה והמטרה היא להיעזר בכלים שכבר רכש בניסיונות העבר וכמו כן בכלים שונים שילמד לקבל מאחרים. כל זאת כדי להפחית את תחושת הפחד, להפחית את תחושת חוסר השליטה ולהעלות את רמת הפעילות הפרואקטיבית כדי להחזיר את תחושת האיזון.
דומה הדבר לרעיון המטפורי אודות "החץ השני" שלקוח מהגישה הבודהיסטית. הסיפור הוא אודות אדם שנורה לעברו חץ שפגע ברגלו. הפגיעה גרמה כאב רב. לאחר מכן נפגע על ידי חץ שני באותו מקום בו פגע החץ הראשון. כמובן שהפגיעה השנייה גרמה לכאב רב יותר שבעתיים. המסר שמאחורי הסיפור של שני החיצים הוא כלהלן: החץ הראשון מסמל את הפגיעה הראשונה המציאותית, אך החץ השני מסמל את העצמת רגשות החרדה שהנפגע פיתח על רקע הפגיעה הראשונה. כלומר: האירוע של מצב האבטלה עלול לגרום כאב וסבל אך אם נוסיף עליו רגשות שליליים, הרי שנחריף את הסבל הקיים, כאשר המטרה היא להפחית לחץ ולא להגבירו.
לצורך זה נעלה להלן 3 הצעות אפקטיביות להתמודדות ראשונית עם המצב החדש ולהחזרת האיזון למקומו הקודם.
מידע- ידיעה על המצב בו אתה נמצא והסימפטומים האופיניים. (PSYCHO-EDUCATION)
כפי שציינתי לעיל, מצב האבטלה, במיוחד בתחילתו, עלול להוביל לסימפטומים שונים. המובטל החדש ,שלא עבר חוויה דומה בהיסטוריה התעסוקתית שלו, עלול להיות מופתע מהרגשות העולים בו וכן מההתנהגויות שלו. אם אינו מכיר אותם הוא עלול להיבהל ולחוש חסר אונים מול הרגשות וההתנהגויות הנ"ל. מצב לא ברור זה עלול להוביל להעלאת הפחד לדרגת חרדה ולעתים לתחושת פאניקה ומצב זה אנו רוצים למנוע. בנוסף לכך הוא עלול להיכנס למצב של "מעגל קסמים" שעלול להחמיר את מצבו כגון: מחשבות שליליות שמובילות לרגשות של תסכול, אשמה, עצב וחוסר בטחון שמובילים למחשבות שליליות וחוזר חלילה-והרי לך מעגל קסמים.
לעומת זאת, אם המובטל ילמד לדעת על הסימפטומים הרגשיים וההתנהגותיים האופייניים והסבירים למצב האבטלה, על משכם ועל עצמתם, אזי הוא יכיר את גבולות המסגרת של האפיונים. הוא ילמד להכיר את הפרופורציות הרלוונטיות וההנחה היא שידיעה זאת תפחית אצלו את הלחץ האופייני למצב לא מוכר, מעורפל ושאין לו גבולות ידועים וברורים. בנוסף לכך הוא יוכל ללמוד על התהליך שנדרש כדי למצוא עבודה חדשה וילמד על דרכי ההתמודדות עם המצב בו הוא נמצא. כך הוא יכיר את המסגרת וההנחה היא שתחזור אליו תחושת השליטה היחסית, גורם שיתרום לוויסות הרגשות ולאיזון יחסי.
כיצד נלמד על המצב, על הרגשות, על ההתנהגויות ועל דרכי ההתמודדות האופייניות?
נוכל ללמוד עליהם בדרכים שונות: על ידי קריאת חומר רלוונטי, על ידי קריאה בספר מתאים שעוסק בנושא, על ידי קריאת חומר במרשתת (אינטרנט), בשיחה עם חברים שעברו חוויה דומה, וכן בעזרת שיחה עם איש מקצוע בתחום(כגון פסיכולוג תעסוקתי או יועץ תעסוקתי).
כמו כן, מומלץ להשתתף בסדנה להתמודדות עם מצב אבטלה שבה המובטל יוכל לשוחח עם אנשים והמנחה ולקבל מידע אודות הנושאים הנ"ל.
שיתוף אחרים כגורם להפחתת לחץ במצב אבטלה.
בשלב הראשון של תקופת האבטלה קימת אפשרות לתגובות של התכנסות והסתגרות, כפי שצינתי קודם לכן. המובטל עלול להרגיש רע עם עצמו, ו"להתבשל במיץ של עצמו". הוא יוצא מנקודת הנחה ש"אף אחד לא מבין אותי" ולכן לא ישתף אף אחד בסבלו. עלול להיווצר "מעגל קסמים" של מחשבות שליליות ("כמה רע לי"?, "איך הגעתי למצב הזה?") שיוצרות רגשות שליליים (כעס, עצב, אשמה) שיוצרים שוב מחשבות שליליות וחוזר חלילה.
תהליך כזה אך ורק מחריף את מצב הסבל והמטרה היא להוריד את מצב הלחץ ו"לשבור את מעגל הקסמים" השלילי כדי ליצור מעגל חדש עם אפיונים יותר חיוביים ובונים.
אחת האפשרויות להוריד את רמת הלחץ ולשבור את מעגל הקסמים השלילי היא שיתוף של אחרים משמעותיים ברגשות הסבל ועל ידי כך להשיג כמה רווחים חשובים:
אם המובטל ישתף אחרים הוא ירגיש תחושה של אוורור ושחרור של מתח שהצטבר בתוכו (וונטילציה).
בשיתוף של האחר עשוי להתפתח דו שיח שיעזור למובטל לראות את הבעיה שלו מזוויות אחרות וכך הוא עשוי להרחיב את המיכל הפנימי שלו שבו יוכל להכיל את רגשותיו וכמו כן ייווצר מקום להעלות רגשות חדשים ומחשבות חדשות, בונות ולא נסגניות.
השיתוף של האחר יעזור לו לראות דברים בפרופורציות המתאימות והוא יקטין את הסיכוי להתפתחות של גלישה למצב חרדה.
גורם נוסף שתורם ליתרון בשיתוף קשור להפרשת חומרים הכימיים במוח. למדנו מהמחקר כי בזמן לחץ, בין שאר החומרים המופרשים במוח, מופרש גם חומר בשם אוקסיטוצין שתפקידו להרחיב את כלי הדם וכך להפחית לחץ. כמו כן, התגלה כי חומר זה מופרש גם בזמן של יצירת קשר עם אנשים, אם על ידי הנותן ואם על ידי המקבל. (כגון קבלת חיבוק ותקשורת בינאישית קרובה בכלל). כך, במצב של קשר ושיתוף, החומר הנ"ל יופרש וכך יתרום גם להפחתת מצב הלחץ.
כיצד ניישם את מצב השיתוף?
רצוי לשתף חבר קרוב, בן/בת זוג, והעיקר שיהיו אמינים עליכם, חברים קרובים, שתרגישו נוח במחיצתם ותוכלו לסמוך עליהם.
אני מניח שהשותף יוכל להקשיב לכם במלוא תשומת הלב, תוך כדי הבנה אמפאתית, הכלה ואהבה וכך תרגישו שיש לכם עם מי לדבר ועם מי לחלוק את רגשותיכם ומחשבותיכם. כאמור, תוך כדי הקשר תעלינה מחשבות חדשות ויפתח מרחב חדש שעשוי להפחית סבל ולקרב ראיה נכונה להתמודדות מתאימה עם המצב. כמו כן קימת אפשרות להשתתף בסדנה קבוצתית שבה גם כן יתאפשר שיתוף של אחרים ובאופן כזה להשיג חלק גדול מן המטרות שהצבנו לעיל.
פעילות כגורם להפחתת תחושות לחץ וסבל במצב אבטלה.
במצב האבטלה עלולה להופיע נטייה לנסיגה ולאי עשייה. אנו יודעים שבחיים קיימים מצבים בהם יש לחצים ותנודות בלתי צפויות שאין לנו שליטה עליהם וביניהם גם מצב האבטלה עלול להוביל לתחושה של אבדן ושל חוסר שליטה.
לעומת זאת אם נהיה פעילים בתקופה זאת, נוכל להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה, לפחות בחלקה.
כשאתה פועל, אתה שולט במצב ולא המצב שולט בך. כך אתה יכול "לספר את הסיפור שלך" ולא מאפשר למציאות לשלוט בך ולספר את הסיפור שלך.
הפעילות יכולה להיות קשורה או לא קשורה לנושא התעסוקה. בשלב הראשון היא יכולה לבוא לידי ביטוי בתיקונים בבית ,שתמיד חשבת עליהם אך לא מצאת זמן אליהם, בסידורים שונים, בסיוד הדירה וכד'. כמו כן ביציאה לסרט או להצגה, בהשתתפות בקורס או השתלמות שחשובה לך, במפגש עם אנשים בקבוצה חברתית, משפחתית וכד'. כמו כן הפעילות יכולה להיות קשורה לחיפוש עבודה, להכנת דף "קורות חיים", למידה איך לשווק את עצמך, בדיקה עצמית בהקשר לצרכים ולחסמים לקראת העבודה הבאה, בדיקת הנטיות התעסוקתיות וכד'.
אי אפשר שלא להזכיר את הפעילות הגופנית שתורמת לזרימת הדם ולשמירה על איזון הגוף. אנו יודעים שבזמן פעילות משתחררים במוח חומרים כימיים ששומרים על עוררות, משפרים מצב רוח ומפחיתים תחושות של דיכאון וכעס.
כמו כן במצב של פעילות עם אנשים אחרים, אתה פוגש אנשים משוחח עמם ומרגיש שלפחות בחלק ממך אתה לא מנותק מהעולם.
יש לציין כי לעתים קרובות המובטל יהיה נתון ללחצים מבני המשפחה והחברים הקרובים לפעול ולעשות משהו עם עצמו, ולחצים אלה לא תמיד יעלו בקנה אחד עם רצונו ועם רמת האנרגיה שהוא יוכל לגיס לצורך פעילויות מסוגים שונים. המובטל עלול להרגיש שבני המשפחה והחברים "לא מבינים אותו" ולכן תעלינה אצלו התנגדויות לקבל את דבריהם. למרות ההתנגדות הפנימית מומלץ לבצע פעילויות, גם אם ההרגשה היא כמו לנהוג "על טייס אוטומטי" כי בסופו של דבר הפעילות תתרום לעוררות שתוביל לחיפוש עבודה ולהשגת המטרה.
דומה הדבר למצב בו "נתקעת" עם מכוניתך ואתה זקוק לחבר שיגיע עם כבלים להפעלת המצבר במכוניתך ושבסופו של התהליך המצבר יפעיל את המנוע הראשי של המכונית.
לפני סיום, ברצוני לציין כי אני יודע שלעתים יש פער בין כתיבת הדברים הנ"ל וההמלצות עליהם, לבין היכולת לגייס אנרגיה פנימית כדי ליישמם בשטח.
יתכן מאד, שבמיוחד במצב הראשוני של מצב האבטלה, המובטל מרגיש צורך למצוא עבודה, ומהר, והוא לא מספיק מודע לעובדה שמציאת עבודה חדשה היא תהליך שדורש זמן עם עליות וירידות. הוא רואה את היעד אך לא שם לב מספיק לדרך שיש לעבור עד להשגתו.
זאת דרך לא קלה אך בהתנהלות נכונה, מחשבתית ורגשית, תוך ערנות וקבלת ייעוץ מתאים, רב הסיכוי שהמובטל יגיע אל היעד, ולעתים אף כשמצבו התעסוקתי טוב יותר.
לסיכום: המידע על הרגשות וההתנהגויות האופייניים למצב האבטלה, שיתוף של אחרים משמעותיים ברגשותיו ופעילות שתעניק לו תחושת שליטה יחסית, יעזרו למובטל להפחית את תחושת הסבל ולקדם באופן בונה את תהליך חיפוש העבודה.
לסיוע והכוונה נוספת על ידי העמותה ניתן להירשם באתר העמותה ונציג/ת העמותה תיצור איתך קשר:
Comentários