איבחון בייעוץ פרטני

תקציר 

המאמר מעלה גורמים שונים לעיון בהקשר לאבחון בייעוץ תעסוקתי – פרטני. נדבר על חשיבות האבחון, ערכן של החוזקות אותן מביא הנועץ ותרומתה של תחושת הביטחון בהן. נציג סוגי אבחון, החומרים המרכיבים אותם ושיטות הבדיקה שלהם. נתייחס לטווח שבין נועצים בתחילת דרכם התעסוקתית לבין נועצים בעלי השכלה מקצועית  וניסיון תעסוקתי.

כמו כן נזכיר את הצורך לבדוק את מירב הגורמים הרלוונטיים כדי לעזור לנועץ להגיע לאיכות חיים טובה דיה.                                                                       

כאשר לפנינו בעיה או תקלה, בעיה שדורשת פתרון, השלב הראשון שנרצה לעשות הוא לחקור את הבעיה כי ההנחה היא שחקירת הבעיה לעומקה היא מחצית הדרך לפתרון. 

חקירת הבעיה יכולה להיעשות בדרכים שונות: באמצעות איסוף מידע, שיחה עם אחרים, מומחים בתחום הנדון, בעזרת כלים מדעיים שונים, בעזרת שאלונים ומבחנים שונים, כל זאת בהתאם לנושא הנבדק. 

ההנחה היא שהשימוש בכלים הנ"ל יעניקו לנועץ יותר נתונים, יגבירו את מודעותו והבנתו על אפיוני הבעיה וכל אלה יקרבו אותו אל הפתרון. 

בהקשר התעסוקתי, הבה נתייחס לאפשרויות הבאות: הנועץ מגיע  עם קושי כגון:  איבוד מקום עבודה, פיטורין, רצון לעשות שינוי תעסוקתי או לימודי, קבלת החלטה בהקשר לקידום, וכד'. כדי להגיע לפתרון הרצוי עבורו, עליו תחילה לחקור את ה"בעיה" שלפניו וחקירה זאת תקדם אותו אל הפתרון. 

כדי להשיג מטרה זאת רצוי להשתמש בכלים פנימיים וחיצוניים. כלים רלוונטיים כוללים: שיחה עם יועץ או פסיכולוג תעסוקתי, קריאה ואיסוף מידע על מצבו ועל אפיוני המצב בו הוא נמצא, וכמו כן שימוש באבחון באמצעות מבחנים ושאלונים שונים. האבחון יכול להתפרס על פני נושאים שונים שרלוונטיים לאופי ה"בעיה".    

הבה נתייחס לדוגמה שתבהיר את העניין שלפנינו: ניקח לדוגמה גבר בגיל 45 שעבד כעורך דין ובשלב הזה של חייו הוא חש שהמקצוע "לא מדבר אליו" יותר. הוא מרגיש שהמוטיבציה שלו מובילה למקום אחר בעולם התעסוקה אך קשה לו להצביע במדויק על המקום הזה. קשה לו להגדיר לעצמו לאיזה תחום מקצועי הוא רוצה לעבור ולאיזה מקצוע ספציפי. יש לו "בעיה".  

רצוי שיבדוק עם עצמו וכך יקרב עצמו לפתרון – ליכולת שלו להחליט לאיזה מקצוע לכוון את האנרגיות שלו. מנקודת המבט האבחונית, רצוי שישוחח עם מומחה בתחום ויתכן מאוד שהפסיכולוג התעסוקתי יציע לו לעבור מערכת "קלסית" של מבחנים שתגביר את המודעות שלו לרצונותיו, נטיותיו התעסוקתיות, כישוריו האינטלקטואלים ותכונותיו האישיות. דרך זאת, מטבע הדברים, רלוונטית מאוד להבנתו ולמודעותו בהקשר למקום התעסוקתי שמתאים לו ולקבלת ההחלטה המקצועית החדשה שלו. 

במקרה הנ"ל הצענו להשתמש במערכת הקלאסית (אבחון כישורים, אישיות, ונטיות תעסוקתיות) אך לפעמים שיקול הדעת המקצועי מזמין העברה חלקית של מבחנים, כל זאת בהתאם לנתוני הנועץ ולשיקולי היועץ,  ובהתאם לשיחה/שיחות ביניהם.  

לכאן נכנסים נתונים נוספים אודות הנועץ כגון: רמת ההשכלה שלו, הניסיון התעסוקתי שלו, שכולל יכולות ומיומנויות שונות, התנסויותיו האישיות בתפקידים שונים ובמצבים שונים וכד', וכמו כן גורמים שעלו בשיחה האישית בין היועץ לנועץ. 

בהקשר לאבחון יש לציין מספר גורמים חשובים לעיון ולדיון:  

  • החוזקות, ה"נכסים", היכולות והאפיונים האישיים לא נעלמים. 

במצב של אבטלה, שינוי תעסוקתי כפוי, הנועץ נמצא במצב רגשי של חיפוש ואיבוד שליטה מסוים, ולעתים מאבד ביטחון בהקשר ליכולותיו, הגדרת תכונותיו ונטיותיו התעסוקתיות. במצב זה חשוב שהנועץ ידע כי יכולותיו ותכונותיו נשמרות ולא נעלמות. דומה הדבר לדימוי של גל בים. הגל מגיע בשצף קצף אל החוף והוא "כאילו" נעלם אך אם נחקור קצת יותר לעומק, נלמד שהגל לא נעלם הוא חזר להיות המים שהרכיבו את הגל. הקצף הלבן פשוט עבר טרנספורמציה וחזר להיות מים. כך גם מחפש העבודה, והמבקש לעשות שינוי, לא מאבדים את החוזקות שלהם, את יכולותיהם ואת אפיוניהם האישיים, אותם הם מביאים עמם. הם  נמצאים במצב אחר יחסית למצב בו היו בעבר ויתכן שיעברו טרנספורמציה בהרגשותיהם, בשימוש ביכולותיהם ובאפיוניהם האישיותיים עד שימצאו את מקומם החדש, לשביעות רצונם ולסיפוקם היחסי. 

לאור הנ"ל, ולקראת האבחון, חשוב לציין את מקומה והשפעתה של תחושת הביטחון העצמי בהקשר לחוזקות שמביא עמו הנועץ. אם הנועץ יגיע לאבחון  שלו עם תפישה בטוחה בהקשר ליכולותיו ואפיוניו, אזי תהיה לכך השפעה על תוצאות האבחון.  לדוגמה: אדם במצב של אבדן מקום עבודה, בעקבות פיטורין, שינוי וכד', עלול לאבד ביטחון בעצמו וב"נכסים" שהוא מביא עמו כגון: יכולות, תכונות, הסתגלות למצב החדש, גיוס כוחות התמודדות לקראת השינוי וכד'. חוסר הביטחון עלול להוות חסם לביטוי העצמי שלו באבחון, בראיון האישי ובכל דרך ההתנהלות בחיפוש העבודה.  

  • התייחסות מתאימה לחזקות ולחולשות.

במצב של מבחן עולה אצל הנבחן הצורך להוכיח את עצמו ולעשות כמיטב יכולתו. הוא לעיתים שואף לשלמות וחושש מכישלון (במבחנים כמותיים- אובייקטיביים) או מגילויים של אפיונים לא כל כך "נחמדים" באישיותו (במבחנים אישיותיים).  לכן חשובה כאן התפישה הרעיונית כי "אף אחד מאתנו אינו מושלם "ובכל אחד מאתנו קימות חוזקות, שאנו שמחים בקיומן וכמו כן גם חולשות שאותן קשה לנו לקבל. (לדוגמה: תכונה מסוימת או כושר מסוים אצל הנועץ, שלא כל כך מתאימים לדרישות התפקיד שהוא שואף אליו).  מצב של אי קבלה של החולשות עלול להוביל לתחושות של אשמה, כעס עצמי, תסכול ועצב שעלולים לפגוע ביכולת ההתמודדות ובאיכות החיים.  

כמו כן, חשוב להדגיש כי קבלה של החולשות עשויה לתרום לשתי תגובות בונות: א. העמקה בנקודות החולשה והשקעת מאמצים לשפרן ולתקנן. ב. גם אם קשה לתקן את נקודות החולשה, (לדוגמה אדם ששאיפת חייו להיות אדריכל ומגלה שרמת תפישת הצורות שלו אינה מתאימה לרמה שנדרשת בכניסה לטכניון) ניתן להשקיע אנרגיה בנקודות החוזקה האחרות שלו ולהבנות מהן, תוך התאמתן  לבחירה או לשינוי התעסוקתי. 

באופן כללי ניתן לומר שהרעיון הוא לדעת לקבל את החולשות ולראות בהן בסיס להרחבה, ללמידה ולבניה עצמית מחודשת.    

  • הכנת הנבחן לקראת מצב המבחן התגובות למבחן.

מצב המבחן איננו מוכר לכל אחד ולעיתים הוא מעלה אצל הנבחן חסמים כגון: חששות, ריצוי חברתי, קושי  בחשיפה עצמית ועלינו לקחת בחשבון גורמים אלה בבדיקת התגובות למבחן. יש לוודא שהנבחן יודע לקראת מה הוא הולך, מה הנושא הנבחן, ורצוי שיהיה מודע לכך שהמבחן ,מחד גיסא, "בודק" אותו אך ,מאידך גיסא, ההיזון החוזר שהוא יקבל על תוצאות המבחן, עשוי ללמד אותו אודות עצמו ובכך להעלות את רמת המודעות שלו בנושא הנבדק.  

הבה נדבר קצת על סוג האבחון בו נשתמש. נבחין בין אבחון כמותי לבין אבחון איכותני. האבחון הכמותי נותן לנו מספרים וסטטיסטיקות שעוזרות לנו להשוות בין נבחנים (בין אחד לשני) ובין קבוצות (בין קבוצה אחת לשנייה).  על פי ציוני המבחן נוכל ללמוד מי מהנבחנים ברמה יותר גבוהה בתחום הנבדק ומי ברמה יותר נמוכה. כך אנו יכולים להשוות בין קבוצות גדולות של אוכלוסיות בגורם הנדון.  

לעומת זאת האבחון האיכותני נותן אפשרות להרחבת הראיה וההבנה העצמית דרך החוויה. כאן האבחון הוא דרך הנרטיב האישי של הנועץ, באמצעות הדיווח העצמי, דרך הלמידה העצמית ודרך המודעות העצמית. האבחון נותן  נתונים, בין השאר, בהקשר להרגשת הנבחן, לתכונותיו האישיות, לרצונותיו ולכוחות ההתמודדות שלו. אבחון כזה יכול להיערך בעזרת מבחני אישיות, שאלונים שונים ושיחות אישיות.  

יש לציין כי גם במבחנים כמותיים למיניהם אנו יכולים ללמוד על גורמים אישיותיים נלווים של הנבחן כגון: יכולת ההתמודדות שלו במצבי לחץ, עמידה בתסכול, קבלה של מצב כשלון, יכולת הויסות הרגשי שלו, כשכל אלה באים לידי ביטוי באופן הביצוע של המבחן ובתגובה למבחן  תוך כדי הביצוע ולאחר מכן. 

  • החומרים מהם מורכבים המבחנים הכמותיים והאיכותניים. 

המבחנים הכמותיים כוללים מבחנים אובייקטיביים, שכפי שציינתי לעיל, בודקים גורמים שונים שמטרתם, מעבר לבדיקת הגורם הנבדק, לערוך השוואה סטטיסטית בין נבדקים, ובין קבוצות. כגון: מבחן הבנה חשבונית, מבחן תפישת צורות, מבחן אינטליגנציה, מבחן לבדיקת חשיבה אנליטית, הבנה טכנית וכד'. 

לעומת זאת, מבחנים איכותניים כוללים מבחנים ושאלונים שמטרתם לזרוק אור על המחשבות הפנימיות של הנבדק, מצבו הנפשי, על ההשלכות הפנימיות שלו ועל התייחסותו לגורמים שונים בעולם, אם בהקשר לחיים עצמם ואם לתחום ספציפי בהם, לדוגמה: התחום התעסוקתי. נכון להזכיר כאן התייחסות לאסוציאציות, תגובות לתמונות, שימוש בקלפים, תגובות ואסוציאציות לציורים, מבחני ציור, השלמת משפטים, שאלון צרכים תעסוקתיים, שאלון חסמים, כתיבת סיפור חיים וכד'. בכל הנ"ל ההתייחסות הינה אינדיבידואלית ולא ניתן לערוך השוואה מספרית  בין נבדק לנבדק.

 

  • בדיקת תוצאות המבחנים והבדיקה העצמית 

בדרך כלל אנו מדברים על הנבדק/נבחן מחד גיסא, ועל הבוחן, מאידך גיסא. תפקיד הבוחן הוא, כפשוטו, לבדוק את המבחן ולהעביר את תוצאותיו לנבחן. כל זה נכון באופן קונקרטי, במבחנים הכמותיים – האוביקטיביים. הבוחן בודק את מספר התשובות הנכונות במבחן, בודק באמצעות טבלת נורמות את מיקומו של הנבדק על ה"התפלגות הנורמאלית" ומציין את מקומו של הנבדק על סולם ה"תשעוניות" (בשימוש של סולם של 9 דרגות, הנפוץ). כאן העבודה היא טכנית וכמותית. לעומת זאת ההתנהלות שונה בתכלית בהקשר לאבחון האיכותני. כאן החומר המתקבל, כאמור, אינו כמותי. הוא כולל, בין השאר, סיפור חוויתי של הנועץ, דברים בשיחה האישית, אסוציאציות, שאלוני אישיות, ציורים וכד' שלא ניתן לכמת אותם ולהניח אותם על "סולם" כמותי. 

בשלב זה יש לציין שהיועץ שעובד עם הנועץ אינו "נביא". הוא מסתמך על הידע שלו ועל ניסיונו בפענוח ה"חמרים" שניתנו על ידי הנועץ אך הוא זקוק לנועץ כדי להגיע ל"אמת" של הנועץ. 

הפסיכולוג התעסוקתי, לדוגמה, מביא את ההתייחסויות והפרשנויות שלו  אך חשוב מאד הדיון המשותף בין היועץ לנועץ לגבי מה שהתקבל והמשמעויות שניתן לגזור מן החומר.  

בהקשר הזה, בהקשר לאבחון כדאי לציין את התפתחות הפסיכולוגיה מתחילת המאה ה-20 עד סופה של המאה. בתחילת המאה הגישה השלטת באבחון הייתה הגישה הפוזיטיביסטית, שהתייחסה לפן הכמותי של הבדיקה. לאחר מכן נוספה ההתייחסות החווייתית שאיננה כמותית אלא איכותנית. שינוי אחר בהתפתחות הפסיכולוגיה מתייחס למקומו של היועץ, המטפל מול מקומו של הנועץ-מטופל. בתחילת המאה הקודמת הגישה התייחסה אל היועץ, הפסיכואנליסט כגורם שהידע אצלו, הוא מקבל את החומר מהמטופל, והוא זה שנותן את הפירושים למצב המטופל. 

מאז, הפסיכולוגיה עברה שינויים והתפתחויות שהובילו ליחסים דיאדים בין היועץ לנועץ כאשר הגישה היא שליועץ אין בעלות על הפרשנויות והמשמעויות של החומרים המובאים על ידי הנועץ. הדיון הדדי וה"אמת" האישית של הנועץ מתגלה על ידי שני הצדדים בקבלת הפרשנות והמשמעות על ידי הנועץ.       

   

  •  הבדיקה הכוללת ולא היחידנית.

כאשר אנו רוצים לחקור ולאבחן את ה"בעיה", לדוגמה : מצב של אבדן מקום עבודה וכד', הרי שלקראת מציאת הפתרון המתאים לעתיד ,עלינו לחקור את הבעיה מכל היבטיה ולא רק מנקודת מבט אחת. לדוגמה: אדם שנמצא במצב אבטלה ומחפש מקום עבודה חדש. בחיפוש הזה קיים מגוון של גורמים שאליהם חשוב להתייחס, חלקם חשובים יותר וחלקם חשובים פחות לנועץ. נניח לרגע שהמובטל מדגיש אך ורק את הגורם הכספי- המשכורת שיקבל וזה הקריטריון היחיד שלו למציאת עבודה מתאימה עבורו. יתכן שימצא לבסוף עבודה אך השאלה היא האם הוא התייחס גם לשאר הגורמים החשובים לו בחיפוש. במצב הזה המובטל אולי יהיה מרוצה בחודש הראשון מהמשכורת, אך לאחר מכן הוא עלול לגלות שלא התייחס מספיק לגורמים כגון: תקשורת בין העובדים, יחס המנהל, הלחץ בעבודה, ההתאמה לחיי המשפחה שלו וכד', גורמים שאם לא יהיה שבע רצון מהם, עלולים לגרום לו לירידה ברמת איכות החיים שלו,  על רקע זה נראה שבבדיקה ובאבחון של שינוי תעסוקתי חשוב להתייחס  לגורמים שונים כגון: העניין שהנועץ מגלה בעבודתו, המחשבה מה עושה לו טוב,מידת הלחץ בעבודה סוגי הקשר עם אנשים אחרים, ובגדול- מה יתרום ל- איכות החיים שלו.    ׂ 

השגת מטרה זאת תתרום גם לחברה בכך שאם היחידים שבה ירגישו איכות חיים טובה הרי שגם החברה כולה תשפר את איכות החיים שלה.     

 

  • הבחנה בין מבחני מיון לעבודה למבחנים בייעוץ תעסוקתי פרטני. 

בהתייחס לנושא האבחון חשוב שנלמד על ההבדלים בין אבחון לשם ייעוץ פרטני לבין אבחון לצורך מיון למקום עבודה. 

במיון למקום עבודה בדרך כלל המועמד מוזמן ליום מבחנים ארוך במכון למיון תעסוקתי ועובר בו מערכת מבחנים שלימה. המערכת כוללת מבחני כושר חשיבה בתחומים שונים, מבחני אישיות, תרגיל קבוצתי ולאחר מכן ראיון עם פסיכולוג שבסופו של יום מסכם את הנתונים ומעביר את הסיכום ,כולל ציון התאמה, לגורם המזמין (מקום העבודה הרלוונטי).  

שונה הדבר באבחון הפרטני. כאן יתכן שימוש במערכת רחבה של מבחנים אך לעיתים היא חלקית בלבד, בהתאם לשיקולים המקצועיים של הפסיכולוג התעסוקתי. כמו כן יש לציין כי האבחון הפרטני כולל, בדרך כלל גם שאלון נטיות תעסוקתיות.

 

  •  אבחון לנועצים בתחילת דרכם המקצועית ולבעלי ניסיון. 

באבחון הייעוצי, כאמור, השימוש במבחנים יכול להיות חלקי על פי השיקולים המקצועיים והאפיונים הנדרשים לאבחון.  

להבהרת העניין נתייחס לשתי דוגמאות ונעשה ביניהן הבחנה: 1. בחור צעיר, משוחרר צבא, שמתכנן לימודים מקצועיים, ומגיע לייעוץ לשם קבלת החלטה בבחירת מקצוע  2. אדם בגיל 45 ומעלה, בעל ניסיון של 20 שנה במקצועו. יתכן שהוא  מובטל שמחפש עבודה, אולי רוצה לשנות מקום עבודה ואולי רוצה ללמוד מקצוע חדש.  

הסבירות תהיה שהאבחון של הנועץ הצעיר יכלול מערכת רחבה, שתכלול  מבחני כושר, מבחני אישיות ושאלון נטיות תעסוקתיות, זאת כדי ללמוד על מירב הגורמים הרלוונטיים לבחירת מקצוע. כאן נרצה ללמוד על היכולת האינטלקטואלית שלו, על אפיוניו האישיותיים ועל נטיותיו התעסוקתיות כדי לעזור לו לקבל החלטה.  

לעומת זאת, בעל המקצוע המנוסה, בגיל 45, עם 20 שנה ניסיון, נמצא במקום אחר בהתפתחות המקצועית שלו.  הוא כבר בעל השכלה, למד מקצוע שהוא עוסק בו, ומגיע לייעוץ. כאן מערכת השיקולים לאבחון שונה ובהתאם לסיפור האישי שלו, נחליט על מערכת המבחנים הרצויה. לדוגמה: אם הנועץ מבקש להחליף מקצוע, נתחיל עם שאלון הנטיות ולאחר מכן נבדוק צורך במבחנים נוספים בהתאם לנתונים הלימודיים והתעסוקתיים שלו, בהתאם לצרכיו התעסוקתיים, בהתאם לקשיים שעולים במעבר למקצוע אחר, בהתאם לחסמים שיעלו ובהתאם לכישוריו ולתכונות האישיותיות אותם נרצה לבחון. אם מדובר ברצונו של הנועץ להמשיך במקצועו אך עולים אצלו קשיים אישיים, נשתמש באבחון שונה. יש לציין שמגוון המצבים רב וכאמור, כל נועץ מגיע עם הסיפור האישי שלו ובהתאם נבחר את סוג האבחון המתאים עבורו. 

לסיכום, 3 נקודות לציון: 

  1. האבחון התעסוקתי הפרטני חשוב ללמידה על הגורמים הרלוונטיים לשינוי, כל זאת בהתאם לסיפור האישי שכל נועץ מביא עמו. מגוון המצבים גדול ולכל מצב ניתן להתאים את סוג ואופי האבחון המתאים.  

  2. האבחון כולל סוגים שונים של "חומרים" שניתן לאסוף אותם ממבחנים כמותיים, מבחנים איכותניים ומצבים שונים של מפגשים וכלים כגון: שיחה אישית, תצפית, סיפור חיים, תגובות למצבים שונים וכד'. 

  3. לא נשכח שמטרתו של האבחון היא להיות אחד המשתתפים בהובלה לאיכות חיים "טובה דיה" לנועץ.

זאב אטרה, פסיכולוג תעסוקתי, עמותת 50 פלוס-מינוס